ניקנובה ואח' נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה זו הינה לקבלת תגמול ביטוח עבור רכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעת ועבר תאונה.

ביום 1/10/10 הוצאה הפוליסה לרכב מסוג מאזדה של התובעים.

ביום 12/8/11 הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים אשר בעקבותיה הרכב הוגדר כ"טוטאל לוס", שאמור לזכות את התובעת בתשלום מלא של כל תגמולי הביטוח.

במועד התאונה לא היה לתובעת רשיון נהיגה ישראלי אלא רשיון רוסי בלבד.

פניית התובעת לנתבעת בבקשה לקבל את תגמול הביטוח, סורבה, זאת, תחת הנימוק שלתובעת לא היה רישיון נהיגה ישראלי בתוקף.

התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת לקבלת מלוא הפיצויים עבור הנזקים אשר נגרמו להם בעקבות התאונה ומכאן התיק שבפני.

נקודת המחלוקת הראשונה בין הצדדים הינה האם הפוליסה הותנתה בכך שיהיה בידי המבוטח רישיון נהיגה כלשהו בתוקף או האם המדובר בהחזקה ברישיון נהיגה ישראלי בלבד.

נקודה נוספת השנויה במחלוקת הינה האם איזה מבין הסעיפים 567-567א לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") תקף לענייננו. קרי, האם הרישיון הרוסי שהחזיקה התובעת בעת התאונה נחשב על פי תקנות התעבורה כמספק מצד דרישת החוק לרישיון נהיגה ישראלי בתוקף כתנאי לזכאות בגמול הביטוחי, אם לאו.

מחלוקת אחרונה היא על משמעות העובדה שהנתבעת הנפיקה את תעודת הביטוח וקיבלה את תשלומי התובעים לכל אורך התקופה עד למועד בו התרחשה התאונה והאם היא ידעה על כך שלתובעת יש רשיון נהיגה רוסי בלבד.

עמדת הצדדים

לטענת התובעים, מעמדה של התובעת מיום הגעתה בפעם הראשונה לארץ היה כשל תיירת ולחילופין בחלק מהזמן הייתה ללא מעמד בכלל.

משכך טוענים התובעים, כי הסעיף הרלוונטי המתייחס לתובעת הוא סעיף 567 לתקנות התעבורה, סעיף אשר ממנו עולה כי התובעת הייתה רשאית להסתמך על רישיון הנהיגה הרוסי שלה כרישיון נהיגה בר תוקף בעת בה התרחשה התאונה.

בנוסף לכך מציינים התובעים כי הנתבעת ידעה מה סוג הרישיון בו משתמשת התובעת והדבר לא מנע מהנתבעת לגבות את הפרמייה עבור פוליסת הביטוח של התובעים. רק כעת, בעת בה התבקשה הנתבעת לשלם עבור הפיצויים עוררה הנתבעת את הסתייגותה בדבר סוג הרישיון.

לטענת התובעים, העובדה כי הנתבעת ידעה מה סוג הרישיון ואף על פי כן הסכימה לקבל את התשלום עבור פוליסת הביטוח יש בה כדי ללמד על הסכמת הנתבעת לקיים את ההתחייבות החוזית על פי תנאיה אלו ומשכך אין לנתבעת כל בסיס לנסות ולהתחמק מתשלום הפיצויים.

עוד טוענים התובעים כי גם ללא הסתמכות על סעיף זה, הרי שבפוליסה עליה חתמו התובעים נדרש רישיון בר תוקף ולא נכתבה דרישה כי הרישיון יהיה בר תוקף בישראל. כך שגם על פי לשון הסעיף הקונקרטי יוצא שהתובעת עמדה בתנאי הפוליסה ומשכך אין לנתבעת על מה לבסס את סירובה לשלם לתובעים את הפיצוי עבור נזקיהם.

כמו כן, טענו התובעים כי גם אם אכן רישיון הנהיגה היה שלא בתוקף מצד דרישת החוק הישראלי, הרי שבפסיקה נקבע שרישיון נהיגה שלא בתוקף, לא ישמש עילה לביטול הפוליסה.

לטענת הנתבעת, בעת התאונה לא היה בידי התובעת רישיון ישראלי. ומכיוון שפוליסת הביטוח מתנה את תשלום הפיצויים, במקרה של תאונה, בקיומו של רישיון בר תוקף בישראל בעת התאונה, הרי שהתובעת איננה זכאית בתשלום הפיצויים (סעיף 24 בפרק ה' לפוליסה הכללית, הג'קט).

הנתבעת הבהירה כי היא שלחה לתובעים העתק של הפוליסה ושל הג'קט ואת שני המסמכים האלו יש לראות כמקשה אחת וכמחייבים, לרבות התנאי של רשיון בר תוקף בישראל.

כמו כן, הנתבעת דחתה את טענת התובעים בנוגע לכך שהיא קבלה העתק מרישיון הנהיגה הרוסי של התובעת עובר להוצאת הפוליסה. יתר על כן, מוסיפה הנתבעת כי גם אם אכן היה מוצג רישיון שכזה לא היה בכך בכדי להשפיע על הוצאת הפוליסה, שכן אין זה מעניינה לבדוק זאת.